במקרה של תאומים ניתן לדקר כל שק בנפרד. לפני הפעולה נעשית כאמור סקירת אולטרסאונד. מטרתה "למפות" את מיקומם של העוברים בחלל הרחם, ולזהות את מינם של העוברים. פרטים אלה מסייעים בהמשך ההריון לזהות את העובר הפגוע אם נוצר צורך לבצע הפחתה סלקטיבית שלו. (הפחתה סלקטיבית היא המושג שפירושו המתה סלקטיבית של העובר הפגום תוך כדי השארת העובר הבריא, חי, להמשך התפתחות וללידה).

 

רופא בעל נסיון בביצוע בדיקות אולטרסאונד יוכל למקם אתר נפרד לדיקור של כל שק ולסמוך על כך בלבד. אולם, ברוב המקרים, לאחר דיקור השק הראשון ושאיבת מי שפיר ולפני הוצאת המחט מזריקים למי שפיר 2-3 סמ"ק של צבע כחול (אינדיגוקרמין) ורק אז מוצאת המחט. לחמר צבע זה אין כל השפעה על העובר. כאשר מבוצע הדיקור בשק השני, מי השפיר המוצאים חייבים להיות בצבעם הצהבהב הרגיל כדי שהרופא יוכל להיות בטוח שאכן דוקר השק השני. אם מי שפיר הנשאבים צבועים בכחול הרי שנדקר שוב השק הראשון ויש למצוא אתר אחר לדיקור השק השני. הסיכון הכרוך בדיקור מי שפיר בתאומים הוא מעט גדול יותר מעצם העובדה שמבוצעות שתי דקירות של הרחם. חלק מן הרופאים המבצעים דיקור מי שפיר בתאומים עושים זאת על ידי החדרת המחט לשק הראשון, שאיבת מי השפיר, ומעבר המחט דרך המחיצה לשק השני. כך "נחסכת" דקירה אחת. יש לשיטה זו יתרונות וחסרונות כאחד.